החלטה בתיק ע"ח 7459-03-12

1.         לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ד' פיינשטיין), מיום 29.2.12, בתיק ה"ת 33411-02-01, לפיו הורה - מכוח סמכותו לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן - הפקודה) - על העברת רכב מסוג סיטרואן ברלינגו, שנת ייצור 2008, מספר רישוי 49-847-65 (להלן - הרכב), אשר נתפס על-ידי המשטרה, לידי משיב 3.

2.         הרכב היה בבעלות החברה משיבה 3, ובני משפחה שבבעלותם מניות בחברה. הללו התלוננו במשטרה, כי הרכב נגנב מהם על-ידי משיב 2 ואדם נוסף - המנוח מרדכי בן-דוד ז"ל (להלן - המנוח) - בעת שהשניים הציגו עצמם כמי שמעוניינים לרכוש את הרכב. בעקבות חקירת המשטרה הוגש נגד משיב 2 כתב-אישום בת"פ 14809-02-12 בבית-משפט השלום בירושלים, שבו הואשם באישום השישי בגניבת הרכב ממשיבה 3.

3.         העוררים טוענים, כי רכשו את הרכב מידי משיב 2 ביום 24.11.11 בשכונת בית-חנינה בירושלים, תמורת סכום של 31,000 ש"ח, ובעקבות עסקה זו רשמו את הבעלות ברכב על שמם במשרד הרישוי.

4.         הרכב נתפס מידי העוררים, לאחר שבבדיקתו במחסום, נתחוור כי קיים דווח בדבר גניבתו.

            העוררים הגישו לבית-משפט קמא בקשה להחזרת הרכב לידיהם; ומנגד הוגשה על-ידי משיבה 3 בקשה להחזיר לידיה את הרכב שנגנב ממנה.

            כל אחד מהצדדים הציע לבית-משפט קמא, כי הרכב יוחזר לידיו, תמורת המצאת ערובה, וכן הוצאת פוליסת ביטוח שבה יהיה הצד השני מוטב נוסף.

5.         בית-משפט קמא סבר, מבלי שהוצגו לפניו מכלול הראיות למחלוקת שבין הצדדים, כי "תקנת השוק" נוטה לכיוון הבעלים המקוריים של הרכב, אך הבהיר כי אין בידו לקבוע מסמרות בעניין זה. על-כן הורה, כי בשלב זה ישוחרר הרכב על-ידי המשטרה לידי משיבה 3, זאת בכפוף לכך שזו תפקיד בקופת בית-המשפט סך של 20,000 ש"ח להבטחת נזקי העוררים, וכן תדאג לבטח את הרכב בפוליסת ביטוח שבה העוררים יהיו מוטב נוסף.

6.         בהודעת הערר מלינים העוררים על החלטתו של בית-משפט קמא, וגורסים כי בנסיבות העניין היה מקום להשיב את הרכב לידיהם, זאת עד להכרעה בעתיד בתובענה אזרחית שתוגש על-ידי מי מהצדדים.

            במסגרת הדיון בערר, הודיע משיב 2, שהנו נתון כיום במעצר, כי אין לו עניין בבקשה זו.

            בגדרו של הדיון לפניי, עיינתי לבקשת הצדדים בתיק החקירה המשטרתי. מעיון בתיק עולה, כי קיימות ראיות לכאורה, לפיהן הרכב נגנב ממשיבה 3 על-ידי משיב 2. ראיות לכאורה אלו מצויות בהודעותיהם של הילה עמית, הלל אוחנה ואבי בוטישווילי, בדבר הנסיבות שבהן נגנב הרכב מהם על-ידי משיב 2 והמנוח.

7.         החלטתו של בית-משפט קמא, כמו-גם ההחלטה בערר, הנה החלטת ביניים, במסגרת הסמכות לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי, זאת עד שתוכרע המחלוקת בשאלת הבעלות ברכב בהליך אזרחי שינקטו בו מי מהצדדים. כל אחד מהצדדים טוען, כי "תקנת השוק" נוטה לטובתו, ועל-כן יש להעביר לידיו את הרכב, לתקופת הביניים.

8.         לאחר עיון בתיק החקירה המשטרתי, כמו-גם בתצהיר שהגיש עותר 1 לבית-משפט קמא בדבר נסיבות רכישת הרכב, הגעתי לכלל מסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטת בית-משפט קמא.

            סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, מעניק זכויות לרוכש מיטלטלין, ככל שיש בידו להוכיח את קיומם של ששת התנאים המצטברים הנזכרים באותו סעיף (רע"א 2452/08 לאה אברהמי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (1.7.08) בפסקה 5 להחלטה; וכן ראו: דנ"א 2568/96 זהבה כנען נ' ממשלת ארצות-הברית, פ"ד נז(2) 632). אחד מהתנאים שנקבעו בסעיף 34 לחוק הנו, כי מדובר במכירת "נכס נד על-ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הנמכר והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו". כבר נפסק, בעניין "תקנת השוק" בנוגע לעסקאות של רכישת כלי רכב, כי לצורך החלת סעיף 34 לחוק, נדרש רוכש הרכב להוכיח שהמכירה נעשתה במהלך הרגיל של עסקיו של המוכר (ע"א 167/75 קיבוץ גליל ים נ' זכריה שעתל, פ"ד לא(1) 236 (1976) בפסקה 3 לפסק-הדין).

עורר 1 ציין בתצהירו, כי נפגש עם משיב 2 בבית-חנינה, ליד מגרש מכוניות, בנוכחות שני תושבי המקום, ורכש ממנו את הרכב תמורת 31,000 ש"ח. מעבר לכך, לא מסר העורר פרטים שמהם ניתן להסיק, כי הרכישה נעשתה ממי שעוסק במכירת מכוניות והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו. על-רקע זה אף אישר ב"כ העוררים בטיעוניו, כלשונו - "יש לי בעיה עם תקנת השוק" (עמ' 6 שורה 29).

            על-כן, צדק בית-משפט קמא במסקנתו, כי מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נוטה "תקנת השוק" לטובתה של משיבה 3, בהליך זה לפי סעיף 34 לפקודה.

            מובן, כי אין בהחלטה משום הכרעה במחלוקת הקניינית שבין העוררים לבין משיבה 3, וככל שזו קיימת היא תוכרע בהליך אזרחי שיוגש על-ידי מי מהם.

            על-יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערר, ומבטל את צו הביניים שניתן בגדרו.

            לשלוח ההחלטה בפקסימיליה לבאי-כוח הצדדים, ולוודא טלפונית קבלתה.

ניתנה היום,  י"א בניסן תשע"ב, 3 באפריל 2012, בהיעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: